תאונת דרכים קטלנית היא תאונת דרכים בה נהרג אדם.
לדעת רב הציבור, תאונה קטלנית נגרמת כתוצאה מעבירת תעבורה חמורה כגון נהיגה בשכרות, נהיגה במהירות מופרזת, חציית פס הפרדה רצוף ועוד.
לא כך הדבר, ברב המקרים, תאונת דרכים קטלנית נגרמת עקב חוסר זהירות ורשלנות רגעית, וכל נהג עלול לגרום תאונת דרכים קטלנית.
במקרים רבים, נהג אשר גרם לתאונת דרכים קטלנית, הוא נהג נורמטיבי לחלוטין, בעל וותק נהיגה ניכר וללא הרשעות קודמות בתחום התעבורה או הרשעות מינוריות לחלוטין. תאונות דרכים קטלניות לא נגרמות דווקא על ידי "עברייני תעבורה סדרתיים".
המסגרת הנורמטיבית
תאונת דרכים קטלנית מוגדרת למעשה על ידי סעיף האישום המיוחס לנהג, ובמקרה כזה קיימים שני חיקוקי אישום עיקריים:
1. גרם מוות ברשלנות מעוגן בסעיף 64 לפקודת התעבורה:
"העובר עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 תוך כדי שימוש ברכב, דינו – מאסר שלוש שנים ולא פחות משישה חדשים; אולם רשאי בית המשפט, אם ראה שהנסיבות מצדיקות זאת, שלא לפסוק מאסר מינימום כאמור מטעמים שיפרש בפסק הדין"
סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977:
" הגורם ברשלנות למותו של אדם, דינו – מאסר שלוש שנים".
2. עבירת ההריגה מעוגנת בסעיף 298 לחוק העונשין:
"הגורם במעשה או במחדל אסורים למותו של אדם, יאשם בהריגה, ודינו – מאסר עשרים שנה".
רב עבירות התעבורה הן עבירות מסוג עוון והגורם המטפל בתיקים אלה הוא התביעה המשטרתית הצמודה לכל בית משפט לתעבורה .תאונות דרכים שבה נהרג אדם מסווגות לשתי קטגוריות וזאת בהתאם לסעיף האישום המיוחס לנהג: עבירה מסוג עוון או עבירת פשע.
במילים אחרות, סעיף 60(ב) לעיל קובע חריג כי גרימת מוות ברשלנות תהיה בטיפול בלעדי של הפרקליטות.
ברגע התרחשות התאונה, נקראים לזירת האירוע הגורמים הרלוונטיים: משטרה בכלל ובוחן משטרתי בפרט אשר תפקידו לבחון את הזירה מכל ההיבטים.
תאונת דרכים קטלנית – פסילה מנהלית
סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה קובע את סמכות הקצין לפסול פסילה מנהלית נהג שעבר עבירה ובגינה נהרג אדם.
"… (ה) היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג שביצע את העבירה לפי סעיף קטן (ב) ינהג כלהלן, לפי העניין:
(1) בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם – יפסול את הנהג מהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 90 ימים…"
כלומר, ברגע שקם יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד נהג אשר גרם לתאונת דרכים בה נהרג אדם, יפסול את הנהג מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 90 ימים.
נדגיש כי החוק מחייב את הקצין לפסול את רישיון הנהיגה ולא משאיר לו כל שיקול דעת.
אלא שהשימוש בסמכות הפסילה המינהלית מותנה בקיומן של ראיות לכאורה, המלמדות כי
במהלך 90 ימי הפסילה המנהלית בידי קצין, המשטרה חוקרת את נסיבות התאונה, אוספת ראיות, מכינה את תיק החקירה ומכינה המלצה לפרקליטות המחוז, האם להגיש כתב אישום נגד הנהג החשוד ואם לגנוז התיק. תיק החקירה עובר לפרקליטות המחוז, ולאחר בחינת החומר פרקליטות המחוז מחליטה האם להגיש כתב אישום באם לאו.
פעמים רבות, משטרת ישראל ממליצה שלא להעמיד אדם לדין בגין תאונה קטלנית לאחר בדיקה עובדתית, ואולם, לאחר בדיקה משפטית, פרקליטות המחוז מחליטה כנגד המלצת המשטרה, להגיש כתב אישום.
לאחר תום כל הבדיקות העובדתיות והמשפטיות, ולאחר שפרקליטות המחוז החליטה על הגשת כתב האישום סעיפי האישום העיקריים אשר ייוחסו לנהג ובגינם יוגש כתב אישום הם גרימת מוות ברשלנות או הריגה, ברור שלהחלטה זו ישנן משמעויות רבות לעתיד התיק.
תאונת דרכים קטלנית – שימוע
סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי מעגן את חובת השימוע:
" (א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך".
(ב) בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים.
(ג) נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.
"(ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי העניין, רשאים להאריך את המועד האמור".
במקרה ופרקליטות המחוז החליטה על הגשת כתב אישום בגין עבירה של הריגה, עבירה המוגדרת כעבירת פשע, החוק מחייב לקיים שימוע לנהג החשוד. הליך השימוע הוא הליך שבו לחשוד/נהג או עורך דינו קמה זכות לטעון טענות בפני פרקליטות המחוז, מדוע לא להגיש נגדו כתב אישום בכלל, או לא להגיש כתב אישום בגין עבירה ספציפית בה הוא חשוד.
לנהג החשוד, אין סמכות לערר על ההחלטה להגיש כתב אישום, ובמקרה כזה, מרגע שהוחלט על הגשת כתב האישום, כל ההתנהלות הינה מול בית המשפט.
כאשר ההחלטה היא להגיש כתב אישום בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות, אין חובה לקיים שימוע היות וזו עבירה המוגדרת כעבירת עוון, אולם בחלק מן המקרים הפרקליטות מקיימת הליך שימוע וזאת לפנים משורת הדין וללא שהדבר מחייב את הפרקליטות הלכה למעשה על פי החוק.
תאונת דרכים קטלנית – ענישה
ההבדל העיקרי בין הגשת כתב אישום על ידי הפרקליטות בגין עבירת הריגה או עבירת גרם מוות ברשלנות הוא רמת הענישה. בגין עבירה של הריגה העונש הצפוי הוא תקופת מאסר של עד 20 שנות מאסר. מאחר ומדובר ברף ענישה גבוה מאד, נהג אשר מורשע בסופו של דבר בעבירה של הריגה, צפוי לתקופת מאסר מאחורי סורג ובריח באופן כמעט וודאי.
כאשר עסקינן בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, רף הענישה הוא נמוך יותר, ועומד על עד 3 שנות מאסר. נהג אשר מורשע בסופו של דבר בעבירה זו, צפוי לתקופת מאסר לא מבוטלת, לצורך העניין, בית המשפט מסתפק בהטלת מאסר בדרך של עבודות שרות במקרים קלים יחסית ובנסיבות חריגות.
